פסק-דין בתיק תא"מ 43141-02-10

בפני תביעת התובעת לתשלום חוב בגין פוליסה שהזמין  ממנה הנתבע בחודש 1/2008 וזאת לביטוח מקיף לרכב מסוג פיאט פונטו מס' רישוי ---(להלן: "הרכב").

בהתאם למפורט בכתב התביעה, ביום 4.1.08 הונפקו לתובע פוליסת ביטוח חובה ופוליסת מקיף לרכב כאשר הפרמיה בגין ביטוח החובה שולמה במלואה בחודש 2/2008, ואילו הפרמיה בגין פוליסת הביטוח המקיף בסך של  1,950 ש"ח נפרשה לתשלומים כאשר על פי דף פירוט החשבון שצורף לתביעה, עולה שהפרמיה שולמה בחלקה,  ונכון ליום 15.7.2008 נצבר בגינה חוב בסך של 918 ש"ח.

חוב זה הסתכם במועד הגשת התביעה, בחודש 2/2010, לסך של 2,462 ש"ח אשר בהם מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בצירוף שכר טרחת עו"ד ואגרה.

התביעה במקורה הוגשה בבית משפט השלום בנתניה כאשר הנתבע בה היה בנו של הנתבע דהן יעקב אשר שמו הופיע, ברשימה הנספחת לפוליסה, כמבוטח נוסף יחד עם הנתבע שבפני.

לאור כתב ההגנה שהגיש דהן יעקב ובהתאם להחלטה מיום 10.2.2011, תוקנה התביעה כך שזו תהא נגד הנתבע הנכון שהוא הנתבע בפני, וכן הורה בית המשפט בנתניה על העברת הדיון לבית משפט זה וזאת לבקשתו של הנתבע.

הנתבע בכתב הגנתו, אשר נתמך בתצהיר, הודה בהזמנת הפוליסה ומתן הוראת קבע לתשלומה אולם לטענתו, כעבור חודשיים בלבד פנה לסוכן וביקש ממנו לבטל את הפוליסה. הנתבע מוסיף וטוען כי  מסר לסוכן, בביתו של הסוכן (שם מתנהל משרדו) ובמעמד אשתו של הסוכן, את תעודת ביטוח החובה, ובמקביל ביטל את הוראת הקבע בבנק.

הנתבע הוסיף וטען כי מאז ביטול הפוליסה על ידו ועד להגשת התביעה כנגד בנו, לא פנתה אליו התובעת בדרישה לפרוע את החוב.

ביום 22.11.11 התקיים בפני דיון בתביעה, אשר נקבע זמן רב מראש, וזאת לאחר שבקשת דחיה מוסכמת שהגישו הצדדים יום לפני הדיון, נדחתה על ידי. חרף דחית בקשת הדחיה, לא התייצב הנתבע לדיון ולאור העובדה כי סוכן הביטוח התייצב כעד מטעם התובעת, מצאתי לנכון לחקור אותו על האמור בכתב ההגנה ולברר את הפרטים הנוגעים לטענות הנתבע באשר לביטול הפוליסה.

במסגרת חקירתו, הכחיש הסוכן את טענות הנתבע בדבר ביטול הפוליסה, והציג צילום של מסמך שמצא בתיק אותו ניהל ביחס לפוליסה ואשר בו מצוין כי ביום  19.6.2008 שוחח עם הנתבע והודיע לו כי קיים חוב של  432 ש"ח בגין הפוליסה (נכון לאותו המועד) והנתבע ציין בפניו כי יבוא ביום שישי שלאחר מכן וישלם את החוב. הסוכן הכחיש את טענת הנתבע כי החזיר לידיו את תעודת החובה, וכן ציין כי לא סביר שאדם שביקש ביטול של פוליסה מיוזמתו, לא יבקש את החזר דמי הפרמיה שהוא זכאי לו עבור יתרת תקופת הביטוח.

בנסיבות שנוצרו ומאחר ולא שוכנעתי כי הנתבע באופן מכוון לא התייצב לדיון, ועל מנת להבטיח שזכויותיו לנהל את ההליך לא יפגעו, קבעתי מועד נוסף לדיון תוך שאפשרתי לנתבע בהחלטתי מאותו היום להודיע לבית המשפט 14 יום לפני הדיון, באם ברצונו לזמן את הסוכן לחקירה פעם נוספת. הודעה כזו לא התקבלה בתיק בית המשפט ואינני מקבלת טענת הנתבע כי הבין שדי בכך שהודיע לתובעת שברצונו לחקור את הסוכן, דבר שלטענתו נעשה לפני מספר ימים בלבד. 

מעדותו בפני התרשמתי כי הנתבע מבין היטב את אופן ניהול ההליך המשפטי ואני מחזיקה אותו כמי  שיודע שאין די בדברים הנאמרים בעל פה מחוץ לכתלי בית המשפט, בינו לבין ב"כ התובעת מבלי שהדברים מובאים לידיעת בית המשפט. כל טענותיו של הנתבע בדבר הסכמות בעל פה שהתגבשו לכאורה בינו לבין עו"ד ממשרד ב"כ התובעת, הינן טענות בעלמא שהועלו בדיון בפני מבלי שקדמה להם בקשה כלשהי מצד הנתבע (כגון: בקשה למחיקת התביעה לאור הסכמת הצדדים הנטענת) אשר במידה והיתה מוגשת, היתה מאפשרת לב"כ התובעת להתגונן כנגדה.

ככל שאכן היה בסיס לטענת הנתבע כי ב"כ התובעת הבטיחה לו לסגור את התביעה כנגדו, כבר בחודש נובמבר 2011 (דהיינו לפני הדיון הקודם), מדוע לא פנה בבקשה כלשהי לבית המשפט במהלך החודשיים שחלפו, על מנת לוודא שהסכמה זו מקבלת תוקף של פסק דין והדיון הנוסף שקבעתי, מתבטל?. לנתבע הפתרונים. מה שברור היה מעדותו בפני כי אינו "אזרח תמים" שאינו מבין הליכי משפט ולפיכך אי אפשר לייחס את מחדלו בענין לכך.

לגופו של ענין, משהודה הנתבע כי הזמין את הפוליסה, הנטל מוטל עליו להוכיח שביקש לבטלה ובשל כך אינו חייב את החוב נטען. נכונה טענת הנתבע כי קיים קושי של מבוטח לאחר שהחזיר תעודה לטענתו, לידי הסוכן, להוכיח שאכן כך נעשה, במיוחד בחלוף מספר שנים. אולם במקרים בהם ניתן הסבר מספק  מצד המבוטח בדבר הסיבה לביטול הפוליסה, כגון: מכירת הרכב ו/או עריכת פוליסה בחברה אחרת, ייטה בית המשפט לקבל הסבר כזה כחיזוק ראייתי לטענה בעל פה שמעלה המבוטח. אלא שבמקרה שבפני, הנתבע לא סיפק הסבר משכנע: טענתו כי הרכב יצא מרשותו לא הוכחה, על אף שניתן להוכיחה גם בחלוף השנים באמצעות תדפיס ממשרד הרישוי או עדות של מי שקנה ממנו את הרכב, והתרשמתי כי כל טענות הנתבע, נועדו להתחמק מתשלום החוב. עדותו לא עוררה כלל את אמוני, וזאת בניגוד לעדות הסוכן שמצאתי אותה מהימנה ואף נתמכת במסמך שנחזה להיות מסמך שנערך ב"זמן אמת".

טענת הנתבע כי אין זה סביר שיתעקש על עמדתו ויבזבז זמן וכסף בגין חוב כה מזערי, אלא אם כן הוא מאמין בצדקתו באופן מלא, הינה טענה שובת לב אולם לא משכנעת. הנתבע עצמו העיד כי ביטל את הפוליסה לכאורה עקב  קשיים כלכלים  ולפיכך גם כשמדובר בחוב שאינו גדול, יתכן ולא היה בידיו את האמצעים לסלק אותו חוב.

גם נסיונו של הנתבע להיבנות מהעדר ראיה לפנייה מצד התובעת במשך כשנתיים עד להגשת התביעה, דינו להידחות. אמנם יש בכך להביא להקטנת חיובו של הנתבע שכן, אין מקום להשית עליו ריביות בגין תקופה זו, אולם אין בכך לאיין את קיומו של החוב אשר כאמור שוכנעתי כי אכן קיים.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 918 ש"ח נכון ליום 15.7.2008 כאשר לסכום זה יתווספו, עד למועד הגשת התביעה, הפרשי הצמדה בלבד.

החל ממועד הגשת התביעה ועד היום, יתווספו לסכום החוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כמו כן ישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין אגרת משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום כל חלק של האגרה ועד היום, וכן בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של  1,000 ש"ח.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,  יא' שבט תשע"ב, 04 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: